יום שני, 25 באוגוסט 2014

כמעט שנה עברה אבל שום דבר עוד לא השתנה

שנה קצרה מידי ,לא הספקתי כלום! תכננתי המון והתאכזבתי מעצמי המון אפילו לא הספקתי לקיים את ההבטחה שלי לעצמי להמשיך לכתוב בעקביות את הבלוג הזה....ולמה אני עכשיו מסכמת שנה? מכיוון שהפוסט האחרון שלי היה לפני כמעט שנה ואוטוטו יש לי יום הולדת בת 35 שששש...לא לספר לאף אחד! החלטתי שמהשנה הזו אני הולכת להישאר 35 לפחות שנתיים אולי זה מה שיתעתע קצת בזמן עוד לא הספקתי בכלל להחליט מי אני ומה אני עושה והעלומים שלי כבר נשמטים לי מבין הידיים הזמן מתקתק והמחוגים מאיימים שהם יתקדמו מהר יותר אם לא יקרה ממני משהו  ,אני כבר לא מצפה למשהו זוהר כמו בעבר שחשבתי שאני הולכת לשנות את תפיסת החיים בעולם ,רוצה לעבוד ,לקום בבוקר ולהיות מאושרת ,אני רוצה תכלית.
גם אם אני לא הולכת לשנות את העולם אני רוצה להוסיף לו נקודת אור אחת קטנה נוספת את זו שאני אדליק זו שליחות לעצמי,אני חייבת לעצמי לממש אותי. לא יכול להיות שנולדתי עם כאלו יכולות ולא יקרה כלום זה לא הגיוני,זה נוגד את חוקי הטבע .
אז שוב , אתחיל מחדש -דף חלק ,כאילו לא עברו להן 34 שנים ועוד 10 חודשים בלי הרבה תחושה וריגושים ואקווה כמו כל שנה...לא ,לא כמו כל שנה  , השנה זה יהיה שונה השנה אני הולכת לזעזע את כל אמות הספים שלי , השנה זו השנה שלי - שנתיים להיות בת  35 זה משהו מיוחד לא כל אחת מקבלת כזו פריבילגיה ....
אז תכנית יש? יש.
רצון יש?
בשפע.
זמן יש ?? לא ממש. אני חייבת לציין שאני לא יודעת איך זה אצל כל מופרעי ומופרעות הקשב למיניהם ( מעולם לא שוחחתי בפורומים או שיתפתי בקבוצה על הבעיות שלי אבל ככל שיש לי יותר זמן ככה אני פחות יודעת איך לעבוד איתו זה מרגיש לי כאילו אני עומדת בתוך בריכה אולימפית ממולאת בזמן שאני יכולה ממש להתרחץ בו ולישון בו ולראות קצת טלוויזיה ולנקות את כל הבית המפלצתי והמבולגן שלי ולקרוא בפינטרסט ולעבור על המיילים - על כולם כולל אלו שמנסים למכור לי דברים שנראים ממש מעניינים כל אדם שיש לו בריכה אולימפית של זמן ולקרוא את הספר שלי ולעסוק בתפירה ולעסוק ביצירה ולהפעיל את הילדים ולצאת ולחזור ולבשל ולנקות אחרי הבישולים ......ובפועל כל מה שעשיתי זה פנטזתי מלא זמן התבלבלתי המון , שכחתי מלא פעמים למה הגעתי עד כאן ומה חיפשתי, נכנסתי לפייסבוק ,כעסתי על זה שנכנסתי לפייסבוק התרחקתי מהמחשב ומצאתי את הנייד שאיבדתי מהבוקר ונכנסתי לפייסבוק דרכו עד שהסוללה נגמרה ,חיפשתי את המטען שמשום מה משנה מיקום כל יום  ואופס!!!!!!נגמר הזמן !
אבל לא, סטיתי, הרי זה שייך לגיל 34.   אני עכשיו מתכננת את גיל 35 שמתארך למעלה מן הצפוי כאמור.
מעכשיו הזמן הולך לשנות את פניו אני מחלקת אותו לבריכות רחצה קטנטנות ומוגבלות להשתכשכות זו ההחלטה הראשונה שלי לקראת יום הולדת 35 עכשיו יש לי חודשיים להתרגל אליה ולמצוא החלטות נבונות נוספות.
וכעת במסגרת ההעצמה הפרטית שלי ארצה להזכיר לעצמי כמה דברים טובים שבכל זאת עשיתי השנה - יש לי הרבה דברים רעים להגיד גם עליהם אך זה לא המקום או הזמן לביקורת עצמית ,אלא ,זמן לפינוק וטיפוח האגו.
 נגיעה במקצת מהדברים שהספקתי להכין השנה כל זה רק מפורים : אלמנט האדמה מהפסטיגל
 אלזה מלשבור את הקרח

 רקדנית פלמנקו
 טינקרבל
 כל פרט ופרט שעשיתי מאפס כולל את הפרחים ,זו תחפושת שהזמינו ממני וכמובן שהבת שלי היא הדוגמנית הכי מושלמת




 שף קטנטן בן 3
 סינדרלה היישר מן הרנסנס



 חתול תעלול - והכובע כלול

 קייטי פרי מהקליפ "roar"
 סינבד ואגדת שבעת הימים החתיכי שלי קלע בול.
חוץ מבפורים עשיתי עוד מתנות בהזמנה או כאלו שנתתי מכל הלב אך אותם ועוד אעלה בפוסט הבא.

יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

אז פתחתי באופן לא רשמי את סטודיו אימונק'ה

בעוד שמונה ימים יש לי פגישת מיתוג כשעוד אין לי מושג ירוק מה הקו המנחה שלי לסטודיו , זאת אומרת ברור שהוא יעסוק ביצירה ,בתפירה ,בבית ובילדים אבל ,כמה מוצרים אכין איך אתמחר אותם? מעולם לא קניתי דברים כאלו- התפלאתי בכלל על כל מיני עבודות שהייתי ועודי רואה בחנויות ושווקים שהאמנים מבחינתי עפים על עצמם ציור קטן לחדר ילדים על קנבס ב120 שח' תמיד נשמע לי מופרך מחיר כזה על משהו שאני יכולה לעשות לבד. פונצ'ו מפליז לילדה ב250 שח' ??? מישהו פה עף על עצמו אני הלוא מכינה אחד כזה ברבע שעה כולל תיפורים.... קשה לי להפנים שלא בשביל כולם כשהם מתבוננים במוצר מוגמר הם רואים אותו כמוני - חומרי גלם + תהליך עבודה = קלי קלות משמע יקר מידי. לא לכולם יש היכולות שלי או הסבלנות או הידע או הרצון להכין את כל מה שאני יודעת ואת זה אני לא יודעת להעריך לא כמותית לא כספית ולא רגשית כדי להעלות לעצמי את הביטחון ולהתחיל לשווק או לפחות להתחיל לייצר. 
זה מפחיד אותי מחד ומצד שני זה הדבר שאני הכי רוצה לעשות בעולם הרי כשאני יוצרת כל הרעש מסביב נשתק זה אני והחומרים והפנטזיות שלי והריח של הדבק החם ,והבדים והחוטים שרוקמים עור וגידים והופכים ליצירה נהדרת מספקת וממלאה כל הזדמנות ליצירת מתנת יום הולדת למישהו זו בשבילי חגיגה ( עם 4 חוליגנים ומעט מקום ובטן שמסתירה לי כבר את כפות הרגליים) כבר אין לי כל כך הרבה הזדמנויות ליצור גם אם יש רגע של שקט הוא די מופנה להתעלפות רגעית לאגירת כוחות לאסוף או לנקות את הסלון שכבר ניקיתי לפני שעתיים או להכין עוד ארוחה שנאכלה כבר לפני שלוש וחצי שעות כי חגים וחופשים וכולם כל הזמן בבית בלי סוף! 
לשמחתי לחברתי היקרה מפז היה יום הולדת 38 והיא חובבת עבודות יד לא קטנה בעצמה ומעריכה יצירות עד מאוד,
אהבת חייה הם 3 דברים עיקריים : נקודות ,פרחים וספרים (לא בהכרח בסדר הזה) מה אתן לה מתנה? השאלה הזו העסיקה אותי למשך קרוב לשנה באופן מעורפל וככל שהזמן נקף השאלה הפכה לטורדנית בעיקר כי לא הצלחתי למצוא פתרון הולם ( ייפי יש יומולדת נוספת גם בשנה הבאה... שתבדל לחיים ארוכים , ירדן- קשה למצוא לך מתנות)
בשנה שעברה הכנתי לה סיכה לדש או לשיער מה שתבחר (מכל הפרחים חמנייה היא המועדפת עלי ועליה) .

החמנייה
מצאתי תמונה של חמנייה כזו ברשת ( לא זוכרת איפה ) והחלטתי לנסות לשחזר - כמו שאמרתי אני רואה כל דבר בצורת חומר גלם ותהליך עבודה...
הצליח לי.

השנה בחרתי לשלב את כל האלמנטים שהיא אוהבת - קניתי לה בבוטיק בעיר תיק קלאץ' בסגנון סבתא שיק לבן עם נקודות שחורות קטנות.
הכנתי כרטיס ברכה מלא בפרחי בר - פרגים וסביונים מנייר משי וצמר.
והכנתי שושנים מדפי ספר ישן בן 30 לפחות (ספר לימוד)  שילבתי את אהבתה לספרים ופרחים במוצר אחד...
את ההדרכה הפשוטה להפליא מצאתי בpinterest . שהוביל אותי לבלוג חמוד מאוד ששם הייתה הדרכה ברורהhttp://www.100layercake.com/blog/2011/07/22/diy-storybook-paper-roses/
מה שבטוח אני חייבת ללמוד לצלם טוב יותר.... הרבה יותר .
הרעיון לכרטיס הוא רעיון מקורי שלי , האמת שהוא גם קשור למה שכתוב בפנים .

שושנים מנייר של ספר ישן
כרטיס ברכה פרגים  וסביונים


בכל מה שנוגע לחמנייה אינני זוכרת שזה היה בעקבות הדרכה פשוט עשיתי מה שחשבתי בהתאם לתמונה ( כשאמצא את המקור אעלה גם את הקישור שלו).
יש לי עוד המון עבודה תכננתי להכין כמה פריטים לקראת הפגישה שלי עם אנשי המיתוג אולי הם יוכלו יותר לכוון אותי ולהגיד לי מי/מה אני בעצם?!


Procrastination

יום שבת, 25 בפברואר 2012

אני רוצה לשתף את מי שקורא פה בנאום שנתקלתי בו של ג'יי,קיי רולינג  (הארי פוטר) הסופרת שעלתה מן ה"אשפתות" היתה שבורה ענייה ומדוכאת ובזכות דמיון יצירתיות ותעוזה הצליחה למשות את עצמה מן הביב של החיים ובאמת למצות אותם כי כמו שהיא אמרה בנאום שלה שהיום היא יודעת שהכישלון רק גם לה לזקק את מי שהיא באמת ומכך היא הבינה במה באמת היא טובה ואיך היא יכולה לעזור לעצמה ,לשחרר את עצמה מן הפנטזיות ומהציפיות של אחרים ממנה ולהקשיב רק לקול הפנימי שלה שאמר לה אך ורק את האמת על עצמה ובעזרת הקול הזה היא למדה אילו כוחות ,כשרונות ותעצומות נפש טמונים בה .
<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/LyyY1uexTIo" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>
נכון להיום אני נמצאת במקום הזה שבוא "האור שבקצה המנהרה הינו בגדר תקווה בלבד.." מילותיה של רולינג אבל אני מרגישה בעצמי שתעצומות הנפש שבי רק הולכים ומתעצמים ,הרעשים שמסביב לאט אבל הולכים ומתמעטים והקול הפנימי שלי מתחיל להשמע אמנם הוא עוד מוטמע מרעשי רקע צורמים שלעיתים משתלטים על כל רחש אחר כי הוא חלש ועוד קטן ,אבל אני מרגישה אותו הוא ברקע ולפעמים גם בפרונט אני שמעתי אותו קצת לאחרונה ואני שמחה על כך. 

יום שבת, 4 בפברואר 2012

קיבלתי רגליים קרות...

בכל זאת, אני מפרסמת את את המחשבות שלי בפני כל העולם (אפילו שאף אחד עוד לא קרא -חוץ ממני (-; ) זה קשה, רק לחשוב שעוד מישהו ייכנס לתוך הדייסה הזו ,הביצה הזו שבה אני חיה. לא עובר יום מבלי שאדמיין איך המחשבות הללו עולים על דפי האתר אבל החשש גובר הפחד מפני החשיפה גובר על הרצון לחשוף או סתם לשתף עוד נפש אחת בעולם הזה. בכל רגע נתון אני מתמלאת באלף מחשבות שמציפות אותי וברגע אחרי נעלמות כמו גלים מידי פעם בא גל גדול סוחף אותי לעומק הים לתוך ים של מחשבות .עכשיו ,הן מורכבות מבליל של מאווים ,תוכניות ,חשקים ,תקוות ,אכזבות ,רשימות של לא לשכוח ,רשימות של ״שכחתי ואני אלקה את עצמי על כך״ ,דברים שאני צריכה לעשות ולא בא לי ,דברים שבא לי לעשות ואין לי כח ,דברים שבא לי לעשות ויש לי כוח אבל אין לי זמן כי הדברים שלא בא לי חשובים יותר כרגע..., כמה אכזבתי את הילדים שלי וזה מתפרק ומתפרט לפי מס׳הילדים (4במספר) עד כמה אכזבתי את עצמי על כמה שלא היה לי כח לעשות את הדברים שאין לי כח אליהם , מחשבות על למה אני לא כוסית (מילה מקוממת אבל כל מי שלא כוסית מתקוממת על כך שהמילה לא מופנית כלפיה!), מחשבות על עד כמה הייתי יכולה להיות כוסית עם ללכת לחדר כושר לא היה ברשימה של הדברים שאין לי כח אליהם, על זה שאני שוב צריכה לגלח ואז אני נזכרת (זה תמיד בא ביחד) שיש לי שובר לאפילציה שרכשתי מקדמת דנן ואני רק צריכה ללכת וליישם אותה (אני מתה מפחד כי הקוסמטיקאית הודיעה לי שאני צריכה לרכוש משחת ״אמלה ״שמרדימה את האיזור באותה נשימה שהיא אמרה שזה לא כואב בכלל... הממממממ אם לקחת את מילתה אז למה אני צריכה לאלחש את המקום ?) כל זה עוד בתוך הראש שלי זה נכתב אולי 5דקות אבל עובר כמו חלום אולי תוך כעשירית הדקה ויש עוד: מה להכין היום לאכול ? מאוחר מידי עוד מעט החבר׳ה יחזרו ושכחתי להפשיר בשר ,טוב אכין צמחוני היום גם ככה מיתון ... אז מה?שוב מג׳דרה? איזה סלט בצד? העגבניות נראות כמו סבתא שלי כדאי לגשת לשוק בסוף השבוע הזה , קר. אדליק מזגן או אלבש עוד שכבה ?אה שכחתי הקרדיגן שאני אוהבת בכביסה ,טוב אשים מכונה, היא תפוסה . צריך להעביר למייבש וגם הוא תפוס ...רק צריך לקפל כביסה וזה יפנה לי סל (יש לי 7 סלים בבית) להעביר את הכביסה המיובשת ,הולכת לכיוון הסל לקפל את הכביסה ,מוצאת בדרך את הדלת לכניסה לחדר העבודה ששם המחשב ״אולי אבדוק מיילים ?!״ אויש מייל מהעבודה ,באמת אני צריכה להתפנות לעבודה עכשיו ,מה זה כמה שרטוטים וסגרתי את הפינה ...רק אחרי המייל הזה והקישור הזה והבלוג הזה והאתר הזה ואופס 12:45 חייבת לעוף להביא את הקטנה ....ו---חד גדיא ,חד גדיא! כרגע ,כשאני קוראת את המילים האלו אני מאחלת לעצמי הרבה בריאות נפשית לצלוח חיים שלמים ככה . או שימציאו משהוא חזק יותר מהקונצרטה , אני הראשונה לקחת. 

יום שלישי, 1 בנובמבר 2011

עוד לא ברור לי כל עיניין כתיבת הבלוג

איפה מוסיפים דברים ,או הרשימות שכותבים בצד ...
אני מנסה להעלות קישור כטקס חניכה קטן ווו...

אופנה ,סטייל ועיצוב פנים לשטוף את העיניים בקטנה.

הצלחתי !
ייפי .
מחר אני אנסה את רשימת התוכניות שלי לעתיד הקרוב והרחוק.

יום שני, 31 באוקטובר 2011

ההתחלה

סוף ,סוף אני עוזרת אומץ לכתוב בלוג משל עצמי.
אני מכורה לבלוגים בעיקר של נשים יוצרות מהארץ ומהעולם אני יכולה להסחף לשעות ארוכות וקטנות לתוך הלילה בתוך עולם הבלוגים האיןסופי שגדוש בעיצות ,ב"טוטריאלס" (הדרכות), בנשים מהגגות כאילו שאין כלום בעולם רק הן והמחשבות שלהן והיצירה שלהן....
 ואני מהצד השני בוהה במסך בחדר מבולגן עמוס לעייפה בחומרי יצירה ,בדים,חוטים , מכונת תפירה שזועקת שלפחות אוריד ממנה את האבק ,ניירות מעניינים ,סרטים צבעוניים מבד ,מתחרה ,מסאטן.
מקנאה!! מה זה מקנאה - מוריקה מרוב קנאה.
 אילו נשים מושלמות! לא רק שיש להן את הזמן למלא את הבלוג בקישורים מדליקים ,לא רק שיש להן חיי חברה מלאים לעייפה , לא רק שיש להן 14 ילדים מתוקתקים ובלונדיניים מצולמים בכל אירוע או בזמן פעילות מרתקת יצירתית יומית עם אימא  ,עם הדרכה מצולמת לכל פעילות כזו או אחרת ( שיהיה ברור היא כבר הכינה משהו מדהים עם מליון מרכיבים ותהליכי הרכבה וגם דאגה לתעד למען קוראיה הנאמנים שידעו איך עושים את זה ...) זאת אומרת שהן גם חושבות על הכל מראש!!!!! שום דבר לא מתפספס והכי טוב (וגרוע מבחינתי - כי זה מה שגומר עליי) הן מחזיקות במשרה מלאה או שהן עשו שינוי קיצוני מדהים בחייהן והפכו ללא רק מולטי טסקינג וומן אלא גם לנשות עסקים ממולחות  שמרוויחות מספיק מצד אחד מהיצירה שלהן ומצד שני יש להן המון זמן פנוי....או שהן נשואות לטייס !
גם אני רציתי להגיע מהכוכב הזה ,אבל המעבורת היתה מלאה במקום זה קיבלתי כרטיס לריקשה לכוכב אחר לגמריי
למקום של עומס יתר ,שהיממה בו קצרה במיוחד 24 שעות שם לא מדוייקות זה יותר כמו 8 שעות- פשוט נגמר מהר מידי.
מקום בו כל צליל או הבזק של אור גורמים לנדוד מפעולה אחת לשניה כמו סביבון וכמובן לא לסיים מה שהותחל 10 פעמים במהלך אותה יממה בת 8 שעות (תודה לאל על הקונצרטה).
אז נחזור למשפט הפתיחה: סוף סוף אני עוזרת אומץ לכתוב בלוג משל עצמי, במהלך שיטוטי האין סופיים בבלוגים שגיליתי אותם לפני שנים תוך כדי הקשת  המילה "יצירה" בגוגל נפתח בפניי עולם עצום ואין סופי של יצירה ושל אנשים שעוסקים בה אם לפרנסתם ואם לנפש. נפתח לי התיאבון ולמדתי המון ,אחרי הכל חוץ מכל הבלאגן והעומס די בורכתי בידיים יוצרות משל עצמי  וכל הדרכה שאני רואה בא לי גם לנסות (ועל כן החדר המבולגן העמוס לעייפה בחומרי יצירה. ) כי ,אמנם יש תיאבון אבל לא לשכוח שאין לי זמן וזה משהו שאני נוטה לשכוח תכופות בעיקר כשאני נכנסת לחנות יצירה או בדים-
כמו נרקומן אני מרחפת בין המדפים ומדמיינת את כל שעות היצירה שאני הולכת להשקיע ...
אני מדמיינת שאני הולכת להכין אלבום סקראפ כמו בבלוג שראיתי ,ואני מדמיינת איך אני הולכת לתפור שמלה מהבד שהרגע קניתי מהבורדה שרכשתי לפני חצי שנה או מזו שרכשתי לפני חודשיים או מזו של אתמול....
ואני נזכרת שראיתי משהו מגניב לעשייה עם הילדים שראיתי ביו טיוב (שזה מחלה בפני עצמה) ושוכחת לגמרי
מהאמוק של מלפני שבועיים שעוד שוכב בשקיות על השולחן בחדר המאובק והעמוס עם המסך והעיניים הזגוגיות שלי ......
אז בכל זאת נחזור להתחלה: סוף סוף אני חושבת שאני יודעת מה אני רוצה מחיי ובא לי לכתוב על זה ,בא לי להעלות הדרכות ,ולשתף בבלוגים מעניינים שקראתי . ובא לי לתעד כל צעד שהילדים שלי עושים  והכי בא לי לתכנן מראש!!!
וכל זה תוך כדי שאני מחזיקה במשרה מלאה.
אני הולכת לטפס במעלה ההר לפסגה שלי ,זה יקח קצת זמן אבל יש לי תוכנית ובה לי להגג עליה תוך כדי תהליך ,
לתבל עם הדרכות ,קישורים ,המלצות ,תמונות מעניינות ועוד מה שיבוא ויעניין אני מקווה שתתגבש קבוצה של קוראים וקוראות שיצפו לפוסט הבא שלי שאצליח לסחוף בסיפוריי ובסופו של תהליך אהיה בטופ אהפוך למולטי טסקינג וומן בעצמי.
אז זה המצע שלי מי שרוצה להצביע לי מוזמן לשים פתק בקלפי כי את המכשול הראשון בקיר הטיפוס שלי צלחתי, כתבתי פוסט ראשון בבלוג הראשון שלי
בקרוב רשימת הטו דו שלי (המכשול השני בקיר יש הרבה כאלה...)