אז פתחתי באופן לא רשמי את סטודיו אימונק'ה

בעוד שמונה ימים יש לי פגישת מיתוג כשעוד אין לי מושג ירוק מה הקו המנחה שלי לסטודיו , זאת אומרת ברור שהוא יעסוק ביצירה ,בתפירה ,בבית ובילדים אבל ,כמה מוצרים אכין איך אתמחר אותם? מעולם לא קניתי דברים כאלו- התפלאתי בכלל על כל מיני עבודות שהייתי ועודי רואה בחנויות ושווקים שהאמנים מבחינתי עפים על עצמם ציור קטן לחדר ילדים על קנבס ב120 שח' תמיד נשמע לי מופרך מחיר כזה על משהו שאני יכולה לעשות לבד. פונצ'ו מפליז לילדה ב250 שח' ??? מישהו פה עף על עצמו אני הלוא מכינה אחד כזה ברבע שעה כולל תיפורים.... קשה לי להפנים שלא בשביל כולם כשהם מתבוננים במוצר מוגמר הם רואים אותו כמוני - חומרי גלם + תהליך עבודה = קלי קלות משמע יקר מידי. לא לכולם יש היכולות שלי או הסבלנות או הידע או הרצון להכין את כל מה שאני יודעת ואת זה אני לא יודעת להעריך לא כמותית לא כספית ולא רגשית כדי להעלות לעצמי את הביטחון ולהתחיל לשווק או לפחות להתחיל לייצר. 
זה מפחיד אותי מחד ומצד שני זה הדבר שאני הכי רוצה לעשות בעולם הרי כשאני יוצרת כל הרעש מסביב נשתק זה אני והחומרים והפנטזיות שלי והריח של הדבק החם ,והבדים והחוטים שרוקמים עור וגידים והופכים ליצירה נהדרת מספקת וממלאה כל הזדמנות ליצירת מתנת יום הולדת למישהו זו בשבילי חגיגה ( עם 4 חוליגנים ומעט מקום ובטן שמסתירה לי כבר את כפות הרגליים) כבר אין לי כל כך הרבה הזדמנויות ליצור גם אם יש רגע של שקט הוא די מופנה להתעלפות רגעית לאגירת כוחות לאסוף או לנקות את הסלון שכבר ניקיתי לפני שעתיים או להכין עוד ארוחה שנאכלה כבר לפני שלוש וחצי שעות כי חגים וחופשים וכולם כל הזמן בבית בלי סוף! 
לשמחתי לחברתי היקרה מפז היה יום הולדת 38 והיא חובבת עבודות יד לא קטנה בעצמה ומעריכה יצירות עד מאוד,
אהבת חייה הם 3 דברים עיקריים : נקודות ,פרחים וספרים (לא בהכרח בסדר הזה) מה אתן לה מתנה? השאלה הזו העסיקה אותי למשך קרוב לשנה באופן מעורפל וככל שהזמן נקף השאלה הפכה לטורדנית בעיקר כי לא הצלחתי למצוא פתרון הולם ( ייפי יש יומולדת נוספת גם בשנה הבאה... שתבדל לחיים ארוכים , ירדן- קשה למצוא לך מתנות)
בשנה שעברה הכנתי לה סיכה לדש או לשיער מה שתבחר (מכל הפרחים חמנייה היא המועדפת עלי ועליה) .

החמנייה

מצאתי תמונה של חמנייה כזו ברשת ( לא זוכרת איפה ) והחלטתי לנסות לשחזר - כמו שאמרתי אני רואה כל דבר בצורת חומר גלם ותהליך עבודה...
הצליח לי.

השנה בחרתי לשלב את כל האלמנטים שהיא אוהבת - קניתי לה בבוטיק בעיר תיק קלאץ' בסגנון סבתא שיק לבן עם נקודות שחורות קטנות.
הכנתי כרטיס ברכה מלא בפרחי בר - פרגים וסביונים מנייר משי וצמר.
והכנתי שושנים מדפי ספר ישן בן 30 לפחות (ספר לימוד)  שילבתי את אהבתה לספרים ופרחים במוצר אחד...
את ההדרכה הפשוטה להפליא מצאתי בpinterest . שהוביל אותי לבלוג חמוד מאוד ששם הייתה הדרכה ברורהhttp://www.100layercake.com/blog/2011/07/22/diy-storybook-paper-roses/
מה שבטוח אני חייבת ללמוד לצלם טוב יותר.... הרבה יותר .
הרעיון לכרטיס הוא רעיון מקורי שלי , האמת שהוא גם קשור למה שכתוב בפנים .



שושנים מנייר של ספר ישן

כרטיס ברכה פרגים  וסביונים



בכל מה שנוגע לחמנייה אינני זוכרת שזה היה בעקבות הדרכה פשוט עשיתי מה שחשבתי בהתאם לתמונה ( כשאמצא את המקור אעלה גם את הקישור שלו).

יש לי עוד המון עבודה תכננתי להכין כמה פריטים לקראת הפגישה שלי עם אנשי המיתוג אולי הם יוכלו יותר לכוון אותי ולהגיד לי מי/מה אני בעצם?!



Procrastination

אני רוצה לשתף את מי שקורא פה בנאום שנתקלתי בו של ג'יי,קיי רולינג  (הארי פוטר) הסופרת שעלתה מן ה"אשפתות" היתה שבורה ענייה ומדוכאת ובזכות דמיון יצירתיות ותעוזה הצליחה למשות את עצמה מן הביב של החיים ובאמת למצות אותם כי כמו שהיא אמרה בנאום שלה שהיום היא יודעת שהכישלון רק גם לה לזקק את מי שהיא באמת ומכך היא הבינה במה באמת היא טובה ואיך היא יכולה לעזור לעצמה ,לשחרר את עצמה מן הפנטזיות ומהציפיות של אחרים ממנה ולהקשיב רק לקול הפנימי שלה שאמר לה אך ורק את האמת על עצמה ובעזרת הקול הזה היא למדה אילו כוחות ,כשרונות ותעצומות נפש טמונים בה .
<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/LyyY1uexTIo" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>
נכון להיום אני נמצאת במקום הזה שבוא "האור שבקצה המנהרה הינו בגדר תקווה בלבד.." מילותיה של רולינג אבל אני מרגישה בעצמי שתעצומות הנפש שבי רק הולכים ומתעצמים ,הרעשים שמסביב לאט אבל הולכים ומתמעטים והקול הפנימי שלי מתחיל להשמע אמנם הוא עוד מוטמע מרעשי רקע צורמים שלעיתים משתלטים על כל רחש אחר כי הוא חלש ועוד קטן ,אבל אני מרגישה אותו הוא ברקע ולפעמים גם בפרונט אני שמעתי אותו קצת לאחרונה ואני שמחה על כך. 

קיבלתי רגליים קרות...

בכל זאת, אני מפרסמת את את המחשבות שלי בפני כל העולם (אפילו שאף אחד עוד לא קרא -חוץ ממני (-; ) זה קשה, רק לחשוב שעוד מישהו ייכנס לתוך הדייסה הזו ,הביצה הזו שבה אני חיה. לא עובר יום מבלי שאדמיין איך המחשבות הללו עולים על דפי האתר אבל החשש גובר הפחד מפני החשיפה גובר על הרצון לחשוף או סתם לשתף עוד נפש אחת בעולם הזה. בכל רגע נתון אני מתמלאת באלף מחשבות שמציפות אותי וברגע אחרי נעלמות כמו גלים מידי פעם בא גל גדול סוחף אותי לעומק הים לתוך ים של מחשבות .עכשיו ,הן מורכבות מבליל של מאווים ,תוכניות ,חשקים ,תקוות ,אכזבות ,רשימות של לא לשכוח ,רשימות של ״שכחתי ואני אלקה את עצמי על כך״ ,דברים שאני צריכה לעשות ולא בא לי ,דברים שבא לי לעשות ואין לי כח ,דברים שבא לי לעשות ויש לי כוח אבל אין לי זמן כי הדברים שלא בא לי חשובים יותר כרגע..., כמה אכזבתי את הילדים שלי וזה מתפרק ומתפרט לפי מס׳הילדים (4במספר) עד כמה אכזבתי את עצמי על כמה שלא היה לי כח לעשות את הדברים שאין לי כח אליהם , מחשבות על למה אני לא כוסית (מילה מקוממת אבל כל מי שלא כוסית מתקוממת על כך שהמילה לא מופנית כלפיה!), מחשבות על עד כמה הייתי יכולה להיות כוסית עם ללכת לחדר כושר לא היה ברשימה של הדברים שאין לי כח אליהם, על זה שאני שוב צריכה לגלח ואז אני נזכרת (זה תמיד בא ביחד) שיש לי שובר לאפילציה שרכשתי מקדמת דנן ואני רק צריכה ללכת וליישם אותה (אני מתה מפחד כי הקוסמטיקאית הודיעה לי שאני צריכה לרכוש משחת ״אמלה ״שמרדימה את האיזור באותה נשימה שהיא אמרה שזה לא כואב בכלל... הממממממ אם לקחת את מילתה אז למה אני צריכה לאלחש את המקום ?) כל זה עוד בתוך הראש שלי זה נכתב אולי 5דקות אבל עובר כמו חלום אולי תוך כעשירית הדקה ויש עוד: מה להכין היום לאכול ? מאוחר מידי עוד מעט החבר׳ה יחזרו ושכחתי להפשיר בשר ,טוב אכין צמחוני היום גם ככה מיתון ... אז מה?שוב מג׳דרה? איזה סלט בצד? העגבניות נראות כמו סבתא שלי כדאי לגשת לשוק בסוף השבוע הזה , קר. אדליק מזגן או אלבש עוד שכבה ?אה שכחתי הקרדיגן שאני אוהבת בכביסה ,טוב אשים מכונה, היא תפוסה . צריך להעביר למייבש וגם הוא תפוס ...רק צריך לקפל כביסה וזה יפנה לי סל (יש לי 7 סלים בבית) להעביר את הכביסה המיובשת ,הולכת לכיוון הסל לקפל את הכביסה ,מוצאת בדרך את הדלת לכניסה לחדר העבודה ששם המחשב ״אולי אבדוק מיילים ?!״ אויש מייל מהעבודה ,באמת אני צריכה להתפנות לעבודה עכשיו ,מה זה כמה שרטוטים וסגרתי את הפינה ...רק אחרי המייל הזה והקישור הזה והבלוג הזה והאתר הזה ואופס 12:45 חייבת לעוף להביא את הקטנה ....ו---חד גדיא ,חד גדיא! כרגע ,כשאני קוראת את המילים האלו אני מאחלת לעצמי הרבה בריאות נפשית לצלוח חיים שלמים ככה . או שימציאו משהוא חזק יותר מהקונצרטה , אני הראשונה לקחת.