אני רוצה לשתף את מי שקורא פה בנאום שנתקלתי בו של ג'יי,קיי רולינג  (הארי פוטר) הסופרת שעלתה מן ה"אשפתות" היתה שבורה ענייה ומדוכאת ובזכות דמיון יצירתיות ותעוזה הצליחה למשות את עצמה מן הביב של החיים ובאמת למצות אותם כי כמו שהיא אמרה בנאום שלה שהיום היא יודעת שהכישלון רק גם לה לזקק את מי שהיא באמת ומכך היא הבינה במה באמת היא טובה ואיך היא יכולה לעזור לעצמה ,לשחרר את עצמה מן הפנטזיות ומהציפיות של אחרים ממנה ולהקשיב רק לקול הפנימי שלה שאמר לה אך ורק את האמת על עצמה ובעזרת הקול הזה היא למדה אילו כוחות ,כשרונות ותעצומות נפש טמונים בה .
<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/LyyY1uexTIo" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>
נכון להיום אני נמצאת במקום הזה שבוא "האור שבקצה המנהרה הינו בגדר תקווה בלבד.." מילותיה של רולינג אבל אני מרגישה בעצמי שתעצומות הנפש שבי רק הולכים ומתעצמים ,הרעשים שמסביב לאט אבל הולכים ומתמעטים והקול הפנימי שלי מתחיל להשמע אמנם הוא עוד מוטמע מרעשי רקע צורמים שלעיתים משתלטים על כל רחש אחר כי הוא חלש ועוד קטן ,אבל אני מרגישה אותו הוא ברקע ולפעמים גם בפרונט אני שמעתי אותו קצת לאחרונה ואני שמחה על כך. 

קיבלתי רגליים קרות...

בכל זאת, אני מפרסמת את את המחשבות שלי בפני כל העולם (אפילו שאף אחד עוד לא קרא -חוץ ממני (-; ) זה קשה, רק לחשוב שעוד מישהו ייכנס לתוך הדייסה הזו ,הביצה הזו שבה אני חיה. לא עובר יום מבלי שאדמיין איך המחשבות הללו עולים על דפי האתר אבל החשש גובר הפחד מפני החשיפה גובר על הרצון לחשוף או סתם לשתף עוד נפש אחת בעולם הזה. בכל רגע נתון אני מתמלאת באלף מחשבות שמציפות אותי וברגע אחרי נעלמות כמו גלים מידי פעם בא גל גדול סוחף אותי לעומק הים לתוך ים של מחשבות .עכשיו ,הן מורכבות מבליל של מאווים ,תוכניות ,חשקים ,תקוות ,אכזבות ,רשימות של לא לשכוח ,רשימות של ״שכחתי ואני אלקה את עצמי על כך״ ,דברים שאני צריכה לעשות ולא בא לי ,דברים שבא לי לעשות ואין לי כח ,דברים שבא לי לעשות ויש לי כוח אבל אין לי זמן כי הדברים שלא בא לי חשובים יותר כרגע..., כמה אכזבתי את הילדים שלי וזה מתפרק ומתפרט לפי מס׳הילדים (4במספר) עד כמה אכזבתי את עצמי על כמה שלא היה לי כח לעשות את הדברים שאין לי כח אליהם , מחשבות על למה אני לא כוסית (מילה מקוממת אבל כל מי שלא כוסית מתקוממת על כך שהמילה לא מופנית כלפיה!), מחשבות על עד כמה הייתי יכולה להיות כוסית עם ללכת לחדר כושר לא היה ברשימה של הדברים שאין לי כח אליהם, על זה שאני שוב צריכה לגלח ואז אני נזכרת (זה תמיד בא ביחד) שיש לי שובר לאפילציה שרכשתי מקדמת דנן ואני רק צריכה ללכת וליישם אותה (אני מתה מפחד כי הקוסמטיקאית הודיעה לי שאני צריכה לרכוש משחת ״אמלה ״שמרדימה את האיזור באותה נשימה שהיא אמרה שזה לא כואב בכלל... הממממממ אם לקחת את מילתה אז למה אני צריכה לאלחש את המקום ?) כל זה עוד בתוך הראש שלי זה נכתב אולי 5דקות אבל עובר כמו חלום אולי תוך כעשירית הדקה ויש עוד: מה להכין היום לאכול ? מאוחר מידי עוד מעט החבר׳ה יחזרו ושכחתי להפשיר בשר ,טוב אכין צמחוני היום גם ככה מיתון ... אז מה?שוב מג׳דרה? איזה סלט בצד? העגבניות נראות כמו סבתא שלי כדאי לגשת לשוק בסוף השבוע הזה , קר. אדליק מזגן או אלבש עוד שכבה ?אה שכחתי הקרדיגן שאני אוהבת בכביסה ,טוב אשים מכונה, היא תפוסה . צריך להעביר למייבש וגם הוא תפוס ...רק צריך לקפל כביסה וזה יפנה לי סל (יש לי 7 סלים בבית) להעביר את הכביסה המיובשת ,הולכת לכיוון הסל לקפל את הכביסה ,מוצאת בדרך את הדלת לכניסה לחדר העבודה ששם המחשב ״אולי אבדוק מיילים ?!״ אויש מייל מהעבודה ,באמת אני צריכה להתפנות לעבודה עכשיו ,מה זה כמה שרטוטים וסגרתי את הפינה ...רק אחרי המייל הזה והקישור הזה והבלוג הזה והאתר הזה ואופס 12:45 חייבת לעוף להביא את הקטנה ....ו---חד גדיא ,חד גדיא! כרגע ,כשאני קוראת את המילים האלו אני מאחלת לעצמי הרבה בריאות נפשית לצלוח חיים שלמים ככה . או שימציאו משהוא חזק יותר מהקונצרטה , אני הראשונה לקחת.